בכתיבת הספר הזה הייתה כוונתי לתאר הגירה, לפשט את תחושת ההגירה, לתת לה ולעצמי תוקף בשפה פשוטה, מדוברת. רציתי לחזור לילדה שהייתי ולא יכלה לעצור, לתת לה לספר את הסיפור. לתת לה קול, נראות, להראות כמה ייחודיות יש בה, כמה עוצמות. ילדה שקמה בכל בוקר לשדה הקרב של החיים, שנלחמה וניצחה וממשיכה לנצח, ונשארה טובה, פשוט טובה. מעל הכול, זאת מטרתו של הספר הזה. בשבילי ובשבילה, ובשביל כל מי שהרגיש ומרגיש כך. אני מאמינה שרבים יוכלו להזדהות עם תחושת חוסר השייכות, ומקווה כי תמצאו חלקים בספר שאתם מתחברים אליהם ויעניקו מעט הקלה מכאבי הנפש.

לאחר שבגרתי, גדלתי, שירַתי, התמקמתי והייתי חזקה נפשית מספיק כדי להתחיל לחטט בפצעי העלייה, ובעיקר לשתף בחוויות, נתקלתי בלא מעט ביקורת שניסתה לתייג את החוויות שלי כ"תלונות". חשוב לי להגיד כאן שאני לא בתחרות עם אף עלייה; כולנו היגרנו, בכולנו יש חלקים של מהגרים, למי פחות, למי יותר. יש אנשים עם יותר חוסן נפשי וכאלה עם פחות, יש רגישים יותר ויש פחות.

לדעתי, הכי חשוב שנדע להכיל את השיח ולא להיצמד לחשיבה של "או־או", אלא "גם וגם". נכון לזמן כתיבת שורות אלו, בישראל של אחרי הטבח של שבעה באוקטובר, אין לנו דרך אחרת. 

אשמח אם תכתבו לי מה חוויתם בעת קריאת הספר. אני בטוחה שלכל אחד ואחת חוויית ההגירה או הזרות מכל סוג שהוא – היא אחרת וייחודית, קשה יותר או פחות. אני מביאה את הסיפור האישי שלי כדי לאפשר שיח פתוח ומקבל סביב חוויית ההגירה של כל אחד ואחת כפי שהיא, על הטוב והרע שבה.