ספרה הראשון של לובה לאור על מסעה של ילדה מהגרת מברית המועצות לשעבר ונסיונותיה הבלתי פוסקים להשתייך לתרבות הישראלית לאורך התבגורתה
בכנות נוקבת ובעומק מרגש, “את לא נראית” חושף את עולמה הפנימי של ילדה בת תשע, שעזבה לילה אחד בשנת 1990 את ביתה החם באוקראינה ויצאה עם משפחתה למסע מטלטל אל הלא נודע – אל ישראל. זהו סיפור על הגירה, אבל לא רק – זהו סיפור על שורשים, על אובדן ואשמה, על ניסיונות בלתי פוסקים להשתייך, לצד תחושת זרות תמידית. דרך זיכרונות חדים ומשולבים בהומור שחור, אירוניה וגעגוע, נפרש מסע של זהות והישרדות רגשית – של מי שלא באמת הייתה “כאן” או “שם”.
Книга «Невидимка» — дебютный роман Лубы Лаор, повествующий о путешествии девятилетней девочки, которая в 1990 году покинула свой уютный дом в Украине и вместе с семьей отправилась в неизвестность — в Израиль.
С искренностью и глубиной книга раскрывает внутренний мир ребенка, сталкивающегося с эмиграцией, потерей, чувством вины и постоянными попытками интегрироваться в израильскую культуру, сопровождаемыми ощущением вечной чужеродности. Через яркие воспоминания, переплетенные с черным юмором, иронией и ностальгией, перед читателем разворачивается история поиска идентичности и эмоционального выживания человека, который никогда не чувствовал себя полностью «здесь» или «там».
« על המחברת | О авторе »
הרגשתי שאני חייבת לתת הצצה למה שעבר על העולים מברית המועצות בשנות ה־90.
מעל 1,000,000 מהגרים עלו, הם מהווים נדבך חשוב בחברה הישראלית ולא הרבה יודעים מה הם עברו כדי למצוא את מקומם ולנסות להשתלב. חלקם מנסים עד היום.״
Люба | 1990
בגן הילדים ליד דד מורוז | שייכת או לא שייכת
Я чувствовала, что необходимо дать представление о том, через что прошли репатрианты из бывшего Советского Союза в 90-х годах. Более миллиона иммигрантов прибыли в Израиль, они составляют важную часть израильского общества, и немно гие знают, что им пришлось пережить, чтобы найти своё место и попытаться интегрироваться. Некоторые из них продолжают этот процесс и по сей день.
« פעילות במדיות השונות | О авторе »
״דור אחד וחצי״ - סדרה דוקומנטרית
סיפורה האישי של לובה תופס חלק משמעותי בסדרה דוקומנטרית בת 3 פרקים, ״דור 1.5״, המספרת את סיפורה של העלייה הגדולה מברית המועצות בשנות ה-90, ביחד עם עוד ילדי אותה עלייה.
סיפורה של העלייה הגדולה מברית המועצות בשנות ה-90, דרך עיניהם של ״דור אחד וחצי״, אלו שנולדו שם, עלו לישראל בהיותם ילדים ובני נוער, וחוו את קשיי הקליטה שלהם ושל משפחתם. לאחר 30 שנות חיים בישראל, וכשהם כבר בוגרים, מתמודדים בני הדור הזה עם שאלת הזהות והשייכות שלהם בארץ כיום, מדברים על האפליה, הגזענות וההתנשאות שחוו, הוויתורים שהם והוריהם נדרשו לעשות כדי להיקלט, ותוהים האם בסופו של דבר השינוי המשמעותי שליווה את חייהם היה כדאי. (לקוח מתוך כאן 11)
פריימים מהסדרה
סיפורה של העלייה הגדולה מברית המועצות בשנות ה-90, דרך עיניהם של ״דור אחד וחצי״, אלו שנולדו שם, עלו לישראל בהיותם ילדים ובני נוער, וחוו את קשיי הקליטה שלהם ושל משפחתם. לאחר 30 שנות חיים בישראל, וכשהם כבר בוגרים, מתמודדים בני הדור הזה עם שאלת הזהות והשייכות שלהם בארץ כיום, מדברים על האפליה, הגזענות וההתנשאות שחוו, הוויתורים שהם והוריהם נדרשו לעשות כדי להיקלט, ותוהים האם בסופו של דבר השינוי המשמעותי שליווה את חייהם היה כדאי. (לקוח מתוך כאן 11)
סיפורה האישי של לובה תופס חלק משמעותי בסדרה דוקומנטרית בת 3 פרקים, ״דור 1.5״, המספרת את סיפורה של העלייה הגדולה מברית המועצות בשנות ה-90, ביחד עם עוד ילדי אותה עלייה.
סיפורה של העלייה הגדולה מברית המועצות בשנות ה-90, דרך עיניהם של ״דור אחד וחצי״, אלו שנולדו שם, עלו לישראל בהיותם ילדים ובני נוער, וחוו את קשיי הקליטה שלהם ושל משפחתם. לאחר 30 שנות חיים בישראל, וכשהם כבר בוגרים, מתמודדים בני הדור הזה עם שאלת הזהות והשייכות שלהם בארץ כיום, מדברים על האפליה, הגזענות וההתנשאות שחוו, הוויתורים שהם והוריהם נדרשו לעשות כדי להיקלט, ותוהים האם בסופו של דבר השינוי המשמעותי שליווה את חייהם היה כדאי. (לקוח מתוך כאן 11)
״סיפור וחצי״ - הצגה דוקומנטרית
לובה לאור, כמו רבים מבני דור 1.5, הגיעה ארצה כילדה ונאלצה לנווט בין שתי זהויות – העבר שהשאירה מאחור והישראליות שנכפתה עליה. סיפורה האישי נשזר בעלילת ההצגה, לצד חוויותיהם של ילדים ובני נוער שעלו בראשית שנות ה-90'.
סיפורם האמיתי של ילדים ובני נוער שעלו בראשית שנות ה-90' מתעורר לחיים על הבמה דרך זיכרונותיהם והתמודדותם עם המציאות החדשה בישראל. ההצגה הדוקומנטרית של תיאטרון מלנקי חושפת את חוויותיהם של בני דור 1.5 – אלה שנולדו שם אך גדלו כאן – דרך יומנים אישיים, פוסטים ושיחות, ומשרטטת תמונה כנה של חבלי הקליטה, הקונפליקט הזהותי וההשפעה ארוכת הטווח של ההגירה. במת התיאטרון מציגה פסיפס אנושי מורכב של רגעים, זיכרונות ותובנות – מהעזיבה הכפויה ועד הניסיון להיטמע, משברי זהות ועד חלומות שהתנפצו. זהו סיפורה של עלייה גדולה שנבחן לראשונה בעיניים בוגרות, מתוך מבט רפלקטיבי, אישי וחברתי.
דרמטורגיה ובימוי: מיכאל טפליצקי
עיצוב תאורה: מישה צ'רניאבסקי, אינה מלקין
משתתפים, שחקנים יוצרים (לפי סדר א׳-ב׳): הדס אייל, דוד זיסלסון, קסניה מרקוזה, לאון נונין
ע"פ סיפורם האישי של (לפי א׳-ב׳): קסו בוריסוב, דניאל מרגולין, אירינה טורץ', לובה לאור, לאון נונין, לב קוגן, ג'ולי קייט, הלנה רוט
בהשראת קבוצת פייסבוק #רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן בניהול לנה רוסובסקי
אייטמים על ההצגה ››
ראיון עם לובה על ההצגה סיפור וחצי ב״לאישה״ ››
נשמות נודדות | ורה גייליס
לובה לקחה חלק בשיתוף סיפורה במסגרת סדרת תערוכות של האוצרת העצמאית, היסטוריונית האמנות והמרצה - ורה גייליס.
נשמות נודדות | להיות יחיד/רבים | ינואר 2024
התערוכה הציגה יצירות אמנות עכשוויות שחקרו את חוויית ההגירה לישראל, עם דגש ייחודי על היבטים של בריאות הנפש. לובה שיתפה את סיפורה האישי והקולקטיבי כחלק מפסיפס אנושי של עולות ממגוון ארצות. (מתוך אתר נפשות)
נשמות נודדות | סמיוטיקה של ההתחלה | יוני 2024
תערוכה הבוחנת את המסע המורכב של העולים החדשים לישראל דרך הפריזמה של אמנות חזותית ומחקר סמיוטי. אוצרות התערוכה, ורה גייליס ואנה סמוליארוב, בעלות רקע אקדמי עשיר מציעות, ניתוח מעמיק של חווית השנה הראשונה של העולים החדשים בישראל. (מתוך אתר נפשות)
* סמיוטיקה - חקר הסימנים ומערכות סימנים
הקול המחבר
לובה לאור מהווה גשר חי בין התרבות הישראלית לרוסית, לא רק בזכות סיפור חייה, אלא גם בזכות הופעתה החיצונית. היא “לא נראית” כמו הסטריאוטיפ הרוסי המוכר, ומשום כך פעמים רבות התקבלה בקרב החברה הישראלית ללא הירתעות או שיפוט מוקדם.
העובדה שהחזות של לובה פתחה בפניה דלתות, אפשרה לה לנוע בחופשיות יחסית בין עולמות, להקשיב, להבין ולתווך בין הזהויות. כמי שחוותה את המורכבות של הגירה, את המחיר האישי של השתייכות ואת הכאב שבתלישות, היא מצליחה לתת קול לאלו שנותרו בלתי נראים. בספרה “את לא נראית”, לובה הופכת את השקיפות החברתית לכוח ומציעה נקודת מבט חודרת על חיים בין שתי תרבויות שונות. לאורך חייה היא מצליחה להשמיע קול שקט אך עיקש, של דור שלם של מהגרות ומהגרים דרך מגוון מדיות ושיתופי פעולה:
קצת נתונים
» עלייה זו מכונה לעיתים קרובות "העלייה הרוסית" (רוסית הייתה השפה הרשמית בברית המועצות ולכן רוב העולים דוברים שפה זו), אף על פי שחלק ניכר מהעולים הגיעו מאוקראינה, וחלק קטן יחסית מאוזבקיסטן, אזרבייג'ן, גאורגיה, בלארוס ומדינות נוספות שהיו כלולות בברית המועצות לשעבר.
« רקע | О авторе »
העלייה מברית המועצות לשעבר - נתונים
37%
מהעולים האקדמאים מצאו עבודה בתחום המקצועי שלהם בשלוש השנים הראשונות
15%
בבואם היוו העולים 15% מהאוכלוסיה היהודית ו-12% מכלל האוכלוסייה
1,000,000
בתחילת שנת 2000, הגיע לישראל העולה המיליון
1989
גל העלייה החל ברבעון האחרון של שנת 1989. רוב העולים הגיעו במהלך שלוש השנים הראשונות
<< אתגרי קליטה >>
Папа | До переезда в Израиль
ירידה בפריון העבודה
פריון העבודה של העולים ירד ב-50%-70% בעת הגעתם, בשל קושי שפתי והתאמה לשוק העבודה המקומי. לפי אפקט קוזנץ, לוקח לעולים כ-20 שנה להשתלב באופן מלא ולהגיע לשכר המתאים להשכלתם.
אפליה חברתית וסטריאוטיפים
חלק מהעולים שמרו על שפתם ותרבותם, מה שגרם לניכור מצד ״הוותיקים״. דבקו בהם סטריאוטיפים שליליים, כולל האשמות בעיסוק ב פשע או בזנות. נשים דוברות רוסית חוו הטרדות ותקיפות בשיעור כפול מילידות הארץ.
« פרק לקריאה | О авторе »
קצת סטריאוטיפים ופניני חוכמה
כל הרוסים אוכלים חזיר
ואוכלים לא כשר
עובדות כקופאיות בסופר פארם
טובים בחשבון ובמחשבים
מנגנים בכלי נגינה (פסנתר/כינור) ואם לא אז הולכים לשחמט/ריקוד
הרוסיות יפות רק בגיל צעיר. מגיל 40 הן משמינות ומתכערות
אבל את לא נראית רוסייה
מה השם היחיד ברוסית שלא נגמר באות ה'?
נוקשים וקרים
כל הרוסים מסריחים
הולכים עם גרביים וסנדלים
איך קר לך?
לא אמור להיות לך קר!
שותים מלא אלכוהול
יש לה מראה רוסי טיפוסי
איפה יותר טוב?
Отрывок для чтения
קראו פרק מהספר
הרוסיות יפות רק בגיל צעיר. מגיל 40 הן משמינות ומתכערות
מנגנים בכלי נגינה (פסנתר/כינור)
ואם לא, אז הולכים לשחמט/ריקוד
טובים בחשבון ובמחשבים
עובדות כקופאיות בסופר פארם
שותים מלא אלכוהול
כל הרוסים אוכלים חזיר ואוכלים לא כשר
נוקשים וקרים
איך קר לך? לא אמור להיות לך קר
הולכים עם גרביים וסנדלים
4 AM Something New
״בת של מי את?״
״מי אבא שלך?״
״מאיפה עלית?״
״איך קר לך? לא אמור להיות לך קר!״
״איפה יותר טוב?״
״איך אין לך מבטא?״
״לובה?!״ בליווי פרצוף ספק מופתע, ספק נגעל. ואז הרגיעה: "יו, דמיינתי איזו לובה אחרת, כזאת זקנה. את מכירה את לובה הקופאית?״
״לא מתאים לך לובה!״
״לובה זה אהובה״ (הפעם האחרונה שאישה בשם אהובה אמרה לי את זה הייתה באוגוסט 2023, ואני כבר בת 42 כמעט, 32 שנים בארץ).
לאישה המקסימה שקוראים לה אהובה, מקדישה לך את המשפט הבא: "לא! לובה זה לא אהובה! אולי אהובה זה לובה, אבל לובה זה לובה!"
מה השם היחיד ברוסית שלא נגמר ב־ה'?
תזכרי תמיד לענות כמופתעת "ליובוב" – זהו שמי המלא, ומשמעותו "אהבה".
שוב אני צריכה לצחוק, לחייך חזק, להראות שזה מצחיק אותי.
רק כך מניחים לי להמשיך בעיסוקיי.
בפעמים הספורות שבהן היו לי אנרגיות להיכנס לפלפול, או כשהייתי זקוקה לָחוש אקזוטית ולא "רוסייה", הייתי מתחילה לספר ששמי המלא הוא ליובוב, שהפירוש המילולי שלו הוא פשוט "אהבה".
אם כבר, תקראו לי אהבה, רק לא אהובה. והיו אלה שגילו את הזמר שון פול, והיו מטרידים אותי ומציקים לי, כלומר צועקים מרחוק ואל גבי כשהייתי בורחת ומנסה להתעלם, "מיסטר לובה, לובה."
והיו אלה שהיו מופתעים לגלות שאני רוסייה, ובכל שיחה היו דוחפים מילים יחידות שהם מכירים ברוסית; בעיקר שלום ולהתראות או את ארסנל הקללות.
השאלון המלא למהגרת
״את לא נראית״ / לובה לאור
עברית מזדיינת 2012 | זויה צ׳רקסקי־נאדי
Анкета для эмигрантки
«Невидимка» | Люба
Чья ты дочь?
Кто твой отец?
Откуда ты приехала?
Почему тебе холодно?
Тебе не должно быть холодно!
Где тебе больше нравится?
Почему у тебя нет акцента?
Люба?! (Изображая удивленное презрение, а потом успокаиваясь.)
Я представлял другую Любу, старую такую.
Ты знаешь кассиршу Любу9?
Тебе не идет имя Люба!
Люба — это Ахува. (В последний раз женщина по имени Ахува сказала мне это в августе 2023 года, когда мне было уже почти 42 года, и из них 32 года я жила в стране).
Этой милейшей женщине по имени Ахува я посвящаю следующую фразу: «Нет! Люба — это не Ахува. Может, Ахува — это Люба, но Люба — это Люба!»
Какое единственное русское имя не заканчивается на «а»?
Не забывай всегда отвечать удивленным тоном: «Любовь — это мое полное имя, и означает оно “любовь”». Я снова должна смеяться и широко улыбаться, показывая, что мне смешно.
Только после этого меня оставляют в покое. В те немногие моменты, когда у меня были силы на словесные баталии или когда мне хотелось ощутить себя экзотичной, а не «русской», я говорила, что мое полное имя — Любовь. И означает оно «любовь». Если вам так уж хочется, называйте меня «Ахава» («любовь»), но только не Ахува. А ведь бывало, что кто-то как откроет для себя Шона Пола, так начинает бегать за мной с криками «мистер Люба, Люба». А ведь бывало, что кто-то так удивится, узнав, что я русская, что начинает в каждую фразу вставлять единственные известные ему русские слова. В основном «привет», «пока» и русский мат.